Bava Metzia 167

Kapitel 167

א כי האי מעשה לידיה פגע ביה אליהו

1 Einst begegnete ihm Elijahu und sprach zu ihm:

ב אמר ליה עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר ליה אבוך ערק לאסיא את ערוק ללודקיא

2 Wie lange noch wirst du das Volk unseres Gottes zur Hinrichtung ausliefern!? Da erwiderte er ihm: Was kann ich machen, es ist ja ein Befehl des Königs. Dieser erwiderte: Dein Vater floh nach Asja, fliehe du nach Laodicea.

ג כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו

3 Wenn R. Jišma͑él b. R. Jose und R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n einander begegneten, konnte ein Rinderpaar zwischen ihnendurchgehen, ohne sie zu berühren.

ד אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם אמרו לה שלהן גדול משלנו כל שכן איכא דאמרי הכי אמרו לה (שופטים ח, כא) כי כאיש גבורתו איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר

4 Einst sprach eine Matrone zu ihnen: Eure Kinder sind sicherlich nicht von euch. Da erwiderten sie ihr: Ihresind noch größer als unsere. – Um so mehr!? Manche sagen, sie erwiderten ihr folgendes:Seine Kraftist die eines Mannes. Manche sagen, sie erwiderten ihr wie folgt: Die Liebe verdrängt den Leib. –

ה ולמה להו לאהדורי לה והא כתיב (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו שלא להוציא לעז על בניהם

5 Wozu antworteten sie ihr überhaupt, es heißt ja:antworte dem Toren nicht inseiner Narrheit!? – Damit keine üble Nachrede inbetreff ihrer Kinderausgebracht werde.

ו א"ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי

6 R. Joḥanan sagte: Der KörperumfangR. Jišma͑éls war wie ein neun Kab fassender Schlauch. R. Papa sagte: Der Körperumfang R. Joḥanans war wie ein fünf Kab fassender Schlauch. Manche sagen, wie ein drei Kab fassender. Der des R. Papa selber war wie ein harpanischer Korb.

ז אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן

7 R. Joḥanan sagte: Ich bin von den Schönen Jerušalems übrig geblieben. Wer die Schönheit R. Joḥanans sehen will, nehme einen silbernen Becher, wie er vom Juwelier kommt, fülle ihn mit Körnern von einem roten Granatapfel, lege um die Mündung einen Kranz von roten Rosen und stelle ihn zwischen Sonne und Schatten; dieser Glanz ist ein wenig von der Schönheit R. Joḥanans. –

ח איני והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון ואילו ר' יוחנן לא קא חשיב ליה שאני ר' יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה

8 Dem ist ja aber nicht so, der Meister sagte ja, die Schönheit R. Kahanas sei ein wenig von der Schönheit R. Abahus, die Schönheit R. Abahus sei ein wenig von der Schönheit unseres Vaters Ja͑qob und die Schönheit unseres Vaters Ja͑qob sei ein wenig von der Schönheit Adam des Urmenschen; R. Joḥanan aber wird nicht mitgenannt!? – Anders verhielt es sich bei R. Joḥanan, ihm fehlte der Schmuck des Gesichtes.

ט ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי גמירי אורייתא כוותי

9 R. Joḥanan pflegte an den Toren der Reinigungsbäder zu sitzen, indem er sagte: Mögen die Töchter Jisraéls, wenn sie das Pflichtbadverlassen, mir begegnen, damit sie Kinder haben, die gleich mir schön und gleich mir in der Tora kundig sind.

י אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין

10 Die Jünger sprachen zu ihm: Fürchtet sich denn der Meister nicht vor dem bösen Auge!? Er erwiderte ihnen: Ich entstamme dem Samen Josephs, über den das böse Auge keine Gewalt hatte; denn es heißt:ein fruchttragendes Reis ist Joseph, ein fruchttragendes Reis an der Quelle [a͑le a͑jin], und R. Abahu sagte, man lese nicht a͑le a͑jin, sondern o͑le a͑jin [das Auge übersteigend].

יא ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים אותם ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן

11 R. Jose b. Ḥanina sagte: Hieraus:sie mögen sich fischähnlich auf Erden vermehren; wie die Fische im Meere das Wasser bedeckt und das Auge keine Gewalt über sie hat, ebenso hat das Auge über den Samen Josephs keine Gewalt.

יב יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר

12 Eines Tages badete R. Joḥanan im Jarden; da bemerkte ihn Reš Laqišund sprangihm in den Jarden nach. Da sprach jener: Deine Kraft für die Gesetzeskunde. Dieser erwiderte: Deine Schönheit für Frauen. Jener entgegnete: Wenn du Buße tust, gebe ich dir meine Schwester, die schöner ist als ich. Da nahm er es an. Als er dann zurück wollte, um seine Kleider zu holen, vermochte er esnicht mehr.

יג אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן

13 Hierauf unterrichtete er ihn in der Schrift und in der Mišna und machte ihn zu einem bedeutenden Manne. Eines Tages stritten sie im Lehrhause: Ein Schwert, ein Messer, ein Dolch, eine Lanze, eine Handsichel und eine Erntesichel werden [levitisch] verunreinigungsfähig, sobald sie vollständig fertig sind;

יד ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה

14 wann sind sie vollständig fertig? R. Joḥanan sagte, sobald man sie im Ofen gebrannt hat, und Reš Laqiš sagte, sobald man sie im Wasser gehärtet hat. Da sprach jener: Ein Räuber kennt sein Räuberwerkzeug. Hierauf sprach dieser: Was nütztest du mir; dortnannte man mich Meister, hiernennt man mich ebenfalls Meister. Jener erwiderte: Ich habe dir genützt, indem ich dich unter die Fittige der Göttlichkeit gebracht hat.

טו חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו

15 Hierauf wurde R. Joḥanan schwach und Reš Laqiš erkrankte darüber. Da kam seine Schwesterzu ihm und weinte, indem sie sprach: Tu esmeiner Kinder wegen! Dieser erwiderte:Laß nur deine Waisen, ich will sie ernähren. – Tu es meiner Witwenschaft wegen! Er erwiderte:Und deine Witwen mögen auf mich vertrauen.

טז נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה

16 Hierauf starb R. Šimo͑n b. Laqiš, und R. Joḥanan härmte sich sehr nach ihm. Da sprachen die Jünger: Wer will zu ihm gehen, um ihn zu beruhigen? – Mag R. Elea͑zar b. Pedath gehen, dessen Lehren sehr scharfsinnig sind.

יז אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא

17 Darauf ging er zu ihm hin und setzte sich vor ihm nieder, und bei jeder Sache, die R. Joḥanan vortrug, sprach er zu ihm: Es gibt eine Lehre als Stütze für dich. Da sprach er: Du willst dem Sohne Laqiš’ gleichen? Wenn ich etwas vortrug, replizierte er gegen mich vierundzwanzig Mal, und ich duplizierte gegen ihn vierundzwanzig Mal, und so wurde dadurch die Lehre erweitert; du aber sagst immerzu, es gebe eine Lehre als Stütze für mich; weiß ich denn nicht selber, daß ich recht habe!?

יח הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה

18 Hierauf ging er fort, zerriß seine Gewänder und weinte, indem er rief: Wo bist du, Sohn Laqiš’, wo bist du, Sohn Laqiš’! Er schrie solange, bis er seinen Verstand verlor. Da flehten die Jünger um Erbarmen, und er starb.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel